רש"ש על חולין קכ״ד

מהדורה: דפוס וילנא ראם

רש"ש על חולין קכ״ג ע״ב » « רש"ש על חולין קכ״ה ע״א

1 חולין פתח ↗

אָמְרִי: הָתָם, דְּצַלְקֵיהּ מִצְלָק; הָכָא, דְּעַבְדֵיהּ גִּיסְטְרָא.

2 רש"י על סוכה פתח ↗

וכל נחותי - כל הסיעה שירדו מא"י לבבל ושעלו מבבל לא"י וחזרו:

3 משנה תורה, הלכות שאר אבות הטומאות פתח ↗

עוֹר שֶׁיֵּשׁ עָלָיו כִּשְׁנֵי חֲצָאֵי זֵיתִים בְּשַׂר נְבֵלָה הָעוֹר מְבַטְּלָן וְאֵינָן מְטַמְּאִין לֹא בְּמַגָּע וְלֹא בְּמַשָּׂא. שֶׁכָּל שֶׁאֵינוֹ מְטַמֵּא מִן הַנְּבֵלָה בְּמַגָּע אֵינוֹ מְטַמֵּא בְּמַשָּׂא. אֲבָל שְׁנֵי חֲצָאֵי זֵיתִים שֶׁתְּחָבָן בְּקֵיסָם הַנּוֹשְׂאָן טָמֵא שֶׁהֲרֵי נָשָׂא כְּזַיִת וְהַנּוֹגֵעַ טָהוֹר שֶׁאֵין חִבּוּרֵי אָדָם חִבּוּר וְהוּא שֶׁיִּהְיוּ שְׁנֵיהֶן מְרֻדָּדִין וּדְבוּקִין זֶה בָּזֶה עַד שֶׁיִּנָּטְלוּ כְּאֶחָד. אֲבָל אִם הָיָה חֲצִי זַיִת זֶה בִּפְנֵי עַצְמוֹ וְזֶה בִּפְנֵי עַצְמוֹ בְּקֵיסָם אֶחָד אֲפִלּוּ הוֹלִיךְ וְהֵבִיא כָּל הַיּוֹם כֻּלּוֹ טָהוֹר:

4 חולין פתח ↗

יָכוֹל אַף בְּמַשָּׂא? תַּלְמוּד לוֹמַר ״וְהַנּוֹשֵׂא יִטְמָא״ – דִּבְרֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: ״הַנּוֹגֵעַ״ ״וְהַנּוֹשֵׂא״ – אֶת שֶׁבָּא לִכְלַל מַגָּע, בָּא לִכְלַל מַשָּׂא; לֹא בָּא לִכְלַל מַגָּע, לֹא בָּא לִכְלַל מַשָּׂא.

5 חולין פתח ↗

אֶלָּא לָאו הָכִי קָאָמַר: אֶחָד הַנּוֹגֵעַ וְאֶחָד הַמֵּסִיט בְּלֹא נִישָּׂא, וַאֲתָא רַבִּי אֱלִיעֶזֶר לְמֵימַר: וְהוּא דְּנִישָּׂא, וּמַאי ״אַף״? אֵימָא: וְהוּא דְּנִישָּׂא.

1 גמרא התם דצלקיה מצלק. נ"ל פירושו דחלק גבהו ממזרח למערב או מצפון לדרום. וגיסטרא פירושו שחלק ארכו מלמעלה למטה. ונ"ל עוד דמאי דפרש"י דעד שיהא בארץ קאי על גרירת הטפלה הוא לפי מאי דס"ד דורמינהו דהכא מיירי ג"כ בצליקה. אבל למסקנא דאיירי בגיסטרא טפי יל"פ דעד שיהא בארץ קאי אחולקו. ויתיישב יותר לישנא דר"מ עי' ר"ש:

2 שם כי אתא רבין וכל נחותי. עי' סוכה מג ב ברש"י ד"ה וכל נחותי. ולהרש"ל אישתמיט זה והגיה נחותי ימא:

3 תד"ה שהם. וה"ה כו' עד סה"ד. והרמב"ם בחבורו פ"א מהל' אה"ט הי"ב כתב והנוגע טהור שאין חבורי אדם חבור. והכסף משנה הקשה מהא דאת שבא לכלל מגע בא לכלל משא ונדחק מאד. והתוי"ט הביאו והוסיף ביאור ואינו מובן. ולי נראה דכוונת הרמב"ם בנוגע במקצתו וזהו שסיים שאין חיבורי אדם חבור. אבל אם נגע בשני החציים מודה דטמא דיש נוגע וחוזר ונוגע:

4 גמרא ת"ל והנושא יטמא. עי' מהר"ם דלישנא דקרא לאו הכי הוא. ועמש"כ בס"ד במ"ר נשא פ"ו אות ח' בהערה:

5 שם בסוה"ע ומאי אף אימא והוא דנישא. נ"ל דאינו מגיה כמו שהבינו התוס' אלא רק הוסיף ביאור דת"ק סבר דאפי' נוגע טמא דיש נוגע וחוזר ונוגע. ובא ר"א לומר לא מיבעיא דבמגע לא מיטמא דאין נוגע וחוזר ונוגע אלא אף הנושא לא מיטמא עד שיהיו מחוברין ולאפוקי מרי"ש דמחלק בין מגע למשא:

רש"ש על חולין קכ״ג ע״ב » « רש"ש על חולין קכ״ה ע״א